KYC – קו ההגנה הראשון של המסחר בקריפטו

אופיים הייחודי של מטבעות דיגיטליים, הזמינות שלהם, התנודתיות הגבוהה שמאפיינת אותם ופוטנציאל הרווח הגלום בהם – כל אלה הפכו את המסחר בקריפטו לפעילות אשר קורצת למשתמשים רבים. אלא שכידוע, השימוש במטבעות קריפטוגרפים מזמן גם היבטים שליליים כמו הניצול שלהם לצורך הלבנת הון. רגולטורים ברחבי העולם הולכים ומתוודעים לאתגרים הייחודיים לתחום המטבעות הקריפטוגרפים ובתגובה לכך מציגים מסגרות רגולטוריות רלוונטיות אשר נועדו למנוע שימוש בקריפטו למטרות בלתי חוקיות כמו הלבנת הון. ניתן לקרוא על כך עוד במאמר שלנו הרגולציה על קריפטו היא עובדה מוגמרת.

בורסות קריפטו, אשר מעוניינות למשוך כמה שיותר לקוחות, מחויבות לפעול באופן שיאפשר להן לעמוד בדרישות הרגולציה ובסטנדרטים בינלאומיים למניעת פעילות פיננסית בלתי חוקית. בין השאר, סטנדרטים אלו מחייבים את זירות המסחר בקריפטו לבצע תהליכי "הכר את הלקוח" (KYC ראשי תיבות של Know Your Customer) במטרה להגן על עצמן ועל לקוחותיהן. מדובר בתהליכים שמטרתם היא לאפשר לזירות המסחר לאמת את זהות הלקוחות שלהן ובכך לשמש כמחסום הראשון בדרך למניעת הלבנת הון.

במאמר זה נסביר מהו תהליך KYC ולשם מה הוא נחוץ, כיצד התהליך מתבצע, ומהם היתרונות והחסרונות שלו.

מהו תהליך KYC?

תהליך KYC או הכר את הלקוח אינו ייחודי לעולם המטבעות הוירטואליים. זהו תהליך שבו בנקים ומוסדות פיננסיים אחרים אוספים פרטים מזהים ופרטי התקשרות מלקוחות קיימים ולקוחות פוטנציאליים. מטרת התהליך היא למנוע הונאות, הלבנת הון ופעילות בלתי חוקית אחרת, כמו גם למנוע שימוש לרעה בחשבונות.

בארה"ב, בנקים מחויבים להשתמש בתהליכי KYC כדי לציית לחוק. ב-1989 הוקם כוח המשימה לפעולה פיננסית (FATF, ראשי תיבות של Financial Action Task Force) במטרה להילחם בהלבנת הון בהיקף בינלאומי באמצעות פרקטיקות נגד הלבנת הון (AML, ראשי תיבות של Anti Money Laundering). המדינות החברות בכוח משתמשות בהליכי AML ו-KYC כדי למנוע פעילות פיננסית בלתי חוקית.

לרוב, תהליכי KYC מתחילים לפני שאדם מסוים הופך ללקוח. המוסד הפיננסי מוודא את זהותו של הלקוח הפוטנציאלי לפני שפותחים עבורו חשבון. מאחר ועדיין אין סטנדרטים בתחום אשר מגדירים בדיוק כיצד יש לזהות לקוח, תהליכי KYC משתנים ממוסד פיננסי אחד לאחר.

תהליכי KYC מאפשרים למוסד לזהות את מי שיהפוך ללקוח שלו. המוסד אוסף פרטים מזהים על הלקוח המעוניין לפתוח אצלו חשבון ומוודא את אמיתות ודיוק הפרטים, בין השאר כדי למנוע כל אפשרות של רישום כפול (מצב בו אותו משתמש פותח חשבונות שונים), קיום חשבונות של משתמשים אנונימיים וכך הלאה. בנוסף, ללא תהליכי KYC מוסדות פיננסיים אינם יכולים להעריך את מידת הסיכון של הלקוח ואינם יכולים לבחון שאלות כגון האם מדובר בלקוח אשר מסווה את הזהות שלו? והאם מדובר בלקוח אשר מפקיד כספים ממקור מהימן או בכזה שמשיג את הכסף שלו באופן בלתי חוקי?

KYC וקריפטו

כפי שידוע היטב, בעולם הקריפטו קיים בכל עת שימוש נרחב במטבעות דיגיטליים לצורך פעילות בלתי חוקית. ניתן לקרוא על כך עוד במאמר שלנו פעילות בלתי חוקית בקריפטו – תמונת מצב.

תהליכי KYC מאפשרים לזירות המסחר בקריפטו להגן על משתמשים מפני הונאות, פריצות והלבנת הון. יש לזכור שברגע שלקוח כזה או אחר של בורסת קריפטו עוסק בהלבנת הון, הוא הופך את שאר לקוחות הבורסה לשותפים לדבר עבירה ללא ידיעתם, כפי שהסברנו במאמר שלנו החטא ועונשו – הלבנת ההון של בינאנס והשפעתה על משקיעים. לכן משתמשי קריפטו אמורים להתייחס בספק לזירות מסחר שאינן מיישמות תהליכי KYC או לכאלה שמיישמות תהליכי KYC שאינם מהימנים.

משתמשי ומשקיעי קריפטו מכירים וחווים את הקושי הניכר שיעמוד בדרכם כאשר יבקשו להפקיד בחשבונות הבנק שלהם כסף שמקורו בפעילות במטבעות דיגיטליים. החשיבות של תהליכי KYC היא בהיותם חלק בלתי נפרד מהרגולציה על זירות המסחר ובהבנה שלפיה ככל שהרגולציה תהיה קפדנית יותר, כך יהיה קל יותר להפקיד בבנקים כסף שמקורו בקריפטו. ניתן לקרוא על כך עוד במאמר שלנו מפקידים כסף מקריפטו לבנק.

איך מתבצע תהליך KYC?

תהליכי הכר את הלקוח משתנים במידה כזו או אחרת בין זירות המסחר השונות, אך רובם מבוססים על השלבים הבאים:

1. זיהוי – קבלת פרטים אישיים על הלקוח, לרבות שם מלא, תאריך לידה, מספר זהות וכתובת.
2. בדיקת חיות (Liveness check) – שלב זה בתהליך נועד לקבוע האם הלקוח הוא אכן אדם אמיתי. לרוב נעשה שימוש בטכנולוגיה המאפשרת צפיה בפניו של הלקוח בזמן אמת והשוואת הפנים שנראים בזמן אמת לתמונה המופיעה על גבי מסמך הזיהוי שהלקוח סיפק.
3. אימות – בשלב זה מתבצעת השוואה בין הפרטים האישיים שהלקוח מסר לבין המסמכים שהוא סיפק (מסמכים רשמיים המונפקים על ידי המדינה), כגון תעודת זהות, רשיון נהיגה או דרכון. בחלק מהמקרים מתבצעת השוואה של המידע שנמסר על ידי הלקוח למידע הקיים במאגר שנקרא World Check, שהוא מאגר המידע הגדול ביותר של יחידים הנחשבים לסיכון או שהוטלו עליהם סנקציות או שהם בעלי תפקידים בכירים (שאז הם נחשבים לבעלי השפעה שניתן לנצל לצורך הלבנת הון, שוחד וכו').
4. אימות כתובת המגורים – שלב זה נועד לבדוק האם הלקוח אכן מתגורר בכתובת שעליה הצהיר. בדיקה זו נעשית באמצעות מסמכים רלוונטיים כמו הסכם שכירות או הסכם רכישה של דירה.
5. דירוג הסיכון – זהו השלב האחרון בתהליך, שבו זירת המסחר קובעת את רמת הסיכון של הלקוח על בסיס המידע שנצבר בארבעת השלבים הקודמים.

בחלק מבורסות הקריפטו משתמשים אמנם יכולים לפתוח חשבון עוד לפני שסיימו את תהליך ה-KYC, אך לחשבונות כאלה תהיה פונקציונליות מוגבלת עד להשלמת התהליך.

בנוסף, במקרים בהם משתמשים שכבר עברו את תהליך ה-KYC ויש להם חשבון פעיל וגישה מלאה לאפשרויות המסחר בזירה, מעוניינים להגדיל את היקף פעילות המסחר שלהם, הם עשויים להידרש לתהליכי KYC נוספים שבמסגרתם יהיה עליהם להצהיר על מקורות הכסף שלהם.

יתרונות וחסרונות

לתהליכי הכר את הלקוח יש יתרונות משמעותיים כמו גם כמה חסרונות ניכרים. אלו הם היתרונות הבולטים של תהליכי KYC:

1. מניעת מקרים של הלבנת הון ומימון טרור.
2. מניעת הונעות ומקרים של גניבת זהויות.
3. יצירת שקיפות לפעילות בזירת המסחר.
4. יצירת אמון בין לקוחות ושותפים.

ואלו הם החסרונות של תהליכי KYC :

1. מורכבות תהליכי הזיהוי צורכת זמן רב ומעכבת את האפשרות להצטרפות מהירה ופשוטה של לקוחות חדשים.
2. עדיין קיימים מקרים רבים של אימות ואישור לקוח חדש כשבפועל מדובר בזהות שקרית ומכאן בהיעדר גילוי של מקרי הונאה.
3. היעדר תאימות בין מערכות KYC שונות.
4. עלויות גבוהות של תהליכי KYC.

לצד היתרונות והחסרונות חשוב לציין גם כי העובדה שזירת מסחר משלבת תהליכי KYC בפעילות שלה אינה מעידה על כך שהזירה עצמה מפוקחת. בדובר בשני מאפיינים נפרדים שהקשר ביניהם אינו בהכרח דו-כיווני. במילים אחרות, זירת מסחר שנמצאת תחת פיקוח בהחלט תידרש לשלב תהליכי KYC בפעילות שלה, אך זירה שמשתמשת בתהליכי KYC אינה בהכרח מפוקחת. יש לזכור כי בחלק מהזירות השילוב של תהליכי KYC הוא בעיקר אמצעי שיווקי ולא הרבה מעבר לכך.

בעולם המטבעות הדיגיטליים קיימות לא מעט זירות מסחר אשר דורשות תהליכי KYC מלקוחותיהן למרות שהן אינן פועלות תחת רגולציה כלשהי ואינן מפעילות אמצעים למניעת הלבנת הון. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא בינאנס (Binance), בורסת הקריפטו הגדולה בעולם, אשר הפעילה ועדיין מפעילה תהליכי KYC קפדניים, אך בפועל הודתה בביצוע עבירות חמורות ביותר של הלבנת הון ואף שילמה על כך קנס עצום. 

מכאן שהעובדה שזירת מסחר כזו או אחרת מפעילה תהליכי KYC בהחלט אינה ערובה לכך שבנקים יאפשרו להפקיד בחשבונות המתנהלים בהם כספים שמקורם בפעילות קריפטו שנעשתה באותה זירה.

KYC לכולם?

גם כיום עדיין קיימות זירות מסחר אשר מאפשרות ללקוחות לסחור בהן מבלי לעבור תהליכי KYC. למשל CoinEx, dYdX, ו-Uniswap. בדרך כלל מדובר בזירות מבוזרות שאינן נמצאות תחת רגולציה או בכאלה שפועלות בארצות בהן הרגולציה נגד הלבנת הון עדיין חלשה. יחד עם זאת, תהליכי KYC ממשיכים להכנס לעוד ועוד זירות מסחר ובחודשים האחרונים הם נוספו לזירות כמו KuCoin, Bitget, ו-OKX.

נציין כי לצד תהליכי KYC קיימים גם אמצעים נוספים שמטרתם היא להעיד על המהימנות והבטיחות של נותני שירות בתחום המטבעות הקריפטוגרפים. אמצעי אחד כזה הוא רשיון שנקרא BitLicense. רשיון זה מונפק על ידי המחלקה לשירותים פיננסיים של מדינת ניו יורק במטרה להגן על צרכנים, והיוזמה להנפקתו הגיעה בעקבות קריסת בורסת Mt. Gox ב-2013. כאן ניתן למצוא את רשימת הגופים הפועלים תחת רשיון זה.

לסיכום

באופן לא מפתיע, שהינו אופייני לעולם המטבעות הדיגיטליים, יש הטוענים כי תהליכי KYC פועלים נגד הרעיונות הבסיסיים של ביזור ופרטיות שאקוסיסטם הקריפטו מבוסס עליהם. טענת הנגד לתפיסה זו היא כי אנונימיות מוחלטת ובלתי מוגבלת בתחום המטבעות הקריפטוגרפים אינה בת קיימא ובוודאי שלא תעמוד ברגולציה כלשהי.

נראה כי תהליכי KYC הינם הכרחיים לצורך מניעת פעילות בלתי חוקית, אך חשוב להדגיש כי כמו בכל נושא אחר בתחום הקריפטו גם בנושא זה משתמשים נדרשים לנקוט בזהירות. לכן, לפני מסירת פרטי זיהוי במסגרת תהליך הכר את הלקוח, כדאי לבדוק ולוודא שזירת המסחר שלה מוסרים את הפרטים עושה כל שנדרש כדי לשמור על המידע הזה חסוי ובטוח.